תביעת דיבה ללא הוכחת נזק (מדריך משפטי)

ככל שיד הציבור "קלה על המקלדת" וככל שהתרבו ה"מקלדות" בכל אשר נפנה, תביעות שעילתן לשון הרע והוצאת דיבה הפכו להיות פופולריות ונפוצות יותר ויותר שהרי, בעידן הפייסבוק, האינסטגרם והווטסאפ, פגיעה בשמו הטוב של אדם (על כל הכרוך בכך), הופכת להיות קלה לביצוע וגורמת לנזקים גדולים עוד יותר!

אך מאחר וקשה עד בלתי אפשרי להוכיח נזק שנגרם מלשון הרע ומתוך מצוקה זו, תוקן החוק באופן בו, ניתן יהיה להגיש תביעת לשון הרע והוצאת דיבה בסכום פיצוי מוגבל אך ללא שיצטרך התובע להוכיח את נזקו הנטען (!), מה שבעצם מאפשר לנפגעים את יומם בבית המשפט.

נפגע שמו הטוב של אדם – מה האופציות העומדות לרשותו?

1. הגשת תביעה אזרחית בעילת לשון הרע – תביעת פיצוי בהתאם לנזק שנגרם.
2. הגשת תביעת אזרחית בעילת לשון הרע – תביעת פיצוי ללא הוכחת נזק.
3. הגשת קובלנה פלילית – גם פה יכול לקבל פיצוי.

אדם יכול לפעול הן במישור האזרחי והן בפלילי במקביל, אך לא יקבל בכל מקרה כפל פיצוי.

איזה פיצוי מעניק החוק ללא הוכחת נזק?

1. עד 50,000 ₪ – פיצוי בגין כל פרסום לשון הרע.
2. עד 100,000 ₪ – כפל פיצוי בגין כל פרסום ובלבד שהוכחה כוונת המפרסם לפגוע.

כמובן, שככל שיראה התובע כי התקיימו מספר פרסומים המהווים לשון הרע בפלטפורמות שונות, יכול לקבל את סכום הפיצוי בגין כל פרסום כזה. (יצוין, כי סכומים אלו צמודים למדד והיום הסכום המינימאלי הינו כ-70,000 ₪ וכ-140,000 ₪ בהתאמה).

מדוע להעניק פיצוי לנפגע ללא שהוכיח נזקו?

כאמור, בתביעות לשון הרע קשה עד מאוד להוכיח פגיעה בשמו הטוב של אדם ויותר מכך, קשה לו להוכיח את הקשר בין הפרסום הפוגעני לפגיעה זו ולפיכך ועל מנת שלא למנוע מאדם להילחם על שמו הטוב, אפשר המחוקק תביעה ללא הוכחת נזק שאחרת, לא היו מוגשות כלל תביעות כאלה.

ברור, כי יש כאן עניין של מדיניות ברורה של המחוקק, בייחוד לאור המצב ברשתות החברתיות, של להגביל ולמתן התנהלות פרועה של גולשים ולמנוע בעצם, "התרת דמם" של אנשים ושמם הטוב.

מה מטרת הפיצוי?

באופן רגיל ובהגדרה הבסיסית, פיצוי בגין נזק ניתן לנפגע בכדי להשיבו למקום בו עמד לולא נגרם לו הנזק. מאחר ובתביעות לשון הרע קיים קושי בהוכחת הפגיעה בשם הטוב ובכימות הנזק, כאמור, הרי שמטרת הפיצוי הינה לעודד את רוח הנפגע ולתקן, ככל הניתן, את הפגיעה בשמו- שזה בעצם הנזק.

מה יילקח בחשבון בקביעת סכום הפיצויים?

בבוא בית המשפט להכריע בדבר גובה הפיצויים יבחן שיקולים שונים בכל מקרה לגופו ובין היתר, יבחן את:

1. תפוצת הפרסום – ברור שאין דין פרסום בעיתון יומי כדין פרסום בפייסבוק מבחינת תפוצת הפרסום. שהרי בפייסבוק, למשל, יכול הפרסום להגיע לאלפי גולשים בתוך זמן קצר מאוד.
2. מעמד המפרסם – האם כוחו הפרסומי גדול יותר מהרגיל? האם יש לו קהל רב? (כמו נניח, מספר עוקבים באינסטגרם).
3. מעמד הנפגע התובע – האם מישהו מפורסם? האם בעל מעמד מכובד בקהילה? וכיו"ב.
4. התנצלות והכחשה – האם המפרסם התנצל בפני הנפגע? האם הסיר הפרסום? האם הביע חרטה?
5. עוגמת הנפש וסבלו של הנפגע.
6. האם הייתה כוונה לפגוע – האם המפרסם התכוון לפגוע בזדון בנפגע? אם תוכח כוונה, ניתן יהיה לפסוק כפל פיצוי ללא הוכחת נזק ועד 100,000 ₪.

אמנם תביעות לשון הרע ללא הוכחת נזק הינן בבחינת "עוף מוזר" בתחום התביעות הנזיקיות, אך כאשר בוחנים את שיקולי המדיניות הציבורית העומדים מאחור, ברור כי המחוקק העדיף אופציה זו על פני שלילת אפשרות מאדם לתבוע בגין פגיעה בשמו הטוב.